מדרש על מלכים א 8:56: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

דָּבָר אַחֵר, רְאֵה אָנֹכִי, אָנֹכִי שֶׁבָּחַרְתִּי בַּטּוֹבָה, רְאֵה הֵיאַךְ אָנֹכִי מְשֻׁנֶּה מִכָּל הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבָרְכֵנוּ, מְעַט בֵּרְכָנוּ. וּכְשֶׁבָּא לְקַלְּלֵנוּ, הַרְבֵּה קִלְּלָנוּ. כֵּיצַד, הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, שְׁלֹשִים פְּסוּקִים חָסֵר אֶחָד, וְהַבְּרָכוֹת אַחַד עָשָׂר. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל, מִי שֶׁמַּבִּיט בָּהֶן, מוֹצֵא הַבְּרָכוֹת יְתֵרוֹת עַל הַקְּלָלוֹת. כֵּיצַד, בַּבְּרָכוֹת פָּתַח בְּאָלֶ״‎ף, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְסִיֵּם בְּתָי״‎ו, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, שֶׁהַבְּרָכוֹת בָּאוֹת עֲלֵיהֶם מֵאָלֶ״‎ף וְעַד תָּי״‎ו. וְהַקְּלָלוֹת פָּתַח בְּוָא״‎ו, וְאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ, וְסִיֵּם בְּהֵ״‎א, בְּיַד מֹשֶׁה. בֵּין וָא״‎ו וְהֵ״‎א, אֵין כְּלוּם. אָמַר רַבִּי לֵוִי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִכְנִיס אוֹתוֹ לְפַלְטְרִין שֶׁלּוֹ וְהֶרְאָה לוֹ תַּמְחוּי מָלֵא כָּל טוּב, וְהֶרְאָה לוֹ פַּלְטְרִין חֲרֵבוֹת. אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו, הַתַּמְחוּי הַזֶּה לְמִי. אָמַר, לְאוֹתוֹ שֶׁמְּקַלְּסֵנִי. וְהַחֲרֵבוֹת לְמִי. לְאוֹתוֹ שֶׁמּוֹרֵד בִּי. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, וְהֵן רוֹאִין הַבְּרָכוֹת מוּעָטוֹת, וְהַקְּלָלוֹת מְרֻבּוֹת. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם תַּעֲשׂוּ רְצוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְתִּי לָכֶם בְּרָכוֹת מוּעָטוֹת, אֲנִי מַרְבֶּה אוֹתָן לָכֶם, וְלֹא אָבִיא עֲלֵיכֶם הַקְּלָלוֹת. מָשָׁל לַמֶּלֶךְ שֶׁלָּקַח עֶבֶד בָּאֳנִי, וְכָתַב בְּתוֹךְ הָאֳנִי, אִם תִּהְיֶה עוֹשֶׂה רְצוֹנִי וּמְשָׁרֵת אוֹתִי כָּרָאוּי, אֲנִי מַאֲכִילְךָ וּמַשְׁקְךְ וּמַלְבִּישְׁךָ כִּשְׁאָר עֲבָדַי. וְאִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה רְצוֹנִי, אֵינִי מַאֲכִילְךָ וְאֵינִי מַשְׁקְךָ, אֶלָּא אֲנִי כּוֹבֶלְךָ וְנוֹתֶנְךָ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. נִכְנַס הָעֶבֶד וְעָשָׂה רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ. מֶה עָשָׂה הָעֶבֶד, חָזַר מֵעֲשׂוֹת רְצוֹן רַבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבּוֹ, הִתְנֵיתִי עִמְּךָ שֶׁאֲנִי כּוֹבֶלְךָ וְהוֹרֶגְךָ. חַיֶּיךָ, אֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ פְּשָׁרָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּתַב לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. וְאִם לָאו, אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם הַקְּלָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכָּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב (יהושע כא, מג). וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְנֵיתִי עִמָּהֶם לְהָבִיא עֲלֵיהֶם קְלָלוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בָּהֶם כֹּחַ לַעֲמֹד בָּהֶם, אֶלָּא פְּשָׁרָה אֲנִי עוֹשֶׂה עִמָּהֶם. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמַם, בִּצַּע אֶמְרָתוֹ (איכה ב, יז). בִּצַּע, עָשָׂה עִמָּהֶם פְּשָׁרָה. לְכָךְ כְּתִיב: רְאֵה אָנֹכִי וְגוֹ'. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, סִדַּרְתִּי לִפְנֵיכֶם בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת. לָעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי מַעֲבִיר מִכֶּם הַקְּלָלוֹת וְהָרָעוֹת וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם. וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶתְכֶם, יֹאמַר שֶׁאַתֶּם עַם בְּרוּכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֶצְאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרֵךְ ה' (ישעיה סא, ט).

זש"ה יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ (ישעיה כ"ו ט"ו) יספת לגוי ה' אתה נותן לישראל בן הוא מוהלו לח' ימים, אתה נותן לו בית הוא קובע מזוזה, נתת לו גג הוא עושה לו מעקה, נתת שלוה לפרעה הרשע שמא קראך ה', לא בחירופים וגידופים הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה' ב'), נתת שלוה לסנחריב הרשע שמא קראך ה', לא בחירופים וגידופים הוא אומר מי בכל אלהי הארצות וגו' (מלכים ב' י"ח ל"ה), נתת שלוה לנבוכדנאצר שמא קראך ה', לא בחירופים ובגדופים הוא אומר ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי (דניאל ג' ט"ו). ד"א יספת לגוי ה' וגו' נתת שלוה לדוד וכך ברכך ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל (דהי"א כ"ט י'), נתת [שלוה] לשלמה וכן ברכך ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו' (מלכים א' ח' נ"ו), נתת שלוה לדניאל וכן ברכך (ענו) [ענה] דניאל (קדם מלכא) ואמר (ליהוי) [להוא] שמה די (אלה) [אלהא] מברך (דניאל ב' כ'). רחקת כל קצוי ארץ א"ר לוי בדקת קרוביך ובדקת [רחוקך, קרבת] קרוביך קרוב ה' לכל קוראיו (תהלים קמ"ה י"ח) (ורחק) [ורחקת] רחוקיך רחוק [ה'] מרשעים (ה') (משלי ט"ו כ"ט). ד"א יספת לגוי וגו' אומות העולם אתה נותן להם בן לאחד מהם והוא מושך לו ערלה, אבל ישראל אתה נותן להם בן זכר לאחד מהם מוהלו לשמונה, ואם בכור הוא פודאו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכין בכל יום ויום ואומרים ברכו את ה' המבורך. ד"א יספת לגוי ח' אומות העולם אתה נותן להם ימים [טובים] והן אוכלים ושותין (ושמיחים) [ופוחזין] ונכנסין בבתי תיאטריאות ובבתי (קרקאות) [קרקיסאות] שלהן ומכעיסים אותך, אבל ישראל אתה נותן להם ימים טובים והן אוכלים ושותים ושמיחים ונכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומרבין בתפלות ומרבים במוספים ומרבים בקרבנות לפיכך אמר הכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

ובזמן שהיה רוצה לעלות לרקיע, היה מזכיר את השם ורוח נושאו ופורח באויר ועולה לרקיע, ובא גבריאל לקראתו והיה מספר לו כל דבר שהיה רוצה. ובאותה שעה שהזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים. אמר לו, מי אתה? א״ל אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול. אמר לו, אתה ישמעאל שקונך משתבח בך כל היום ואומר יש לי עבד בארץ כמותך זיוו כזיוך ומראהו כמראך? אמר לו, אני הוא ישמעאל. אמר לו, מה טיבך במקום הזה? א״ל גזרה גזרה עלינו המלכות להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם גזרה זו מן השמים נקבלנה עלינו, ואם לאו שאינה מן השמים יכולים אנו לבטלה. אמר לו, במה אתם יכולים לבטלה? אמר לו, בשם. א״ל מטטרון שר הפנים, אשריך ישראל שגלה לכם הקב״ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש. אך אי ישמעאל בני, כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. א״ל ר׳ ישמעאל, למה? א״ל מפני שהיתה מריבה לפני הקב״ה, סמאל עם מיכאל, ואמר לפניו, רבש״ע! כלום כתבת בכל התורה אות אחת לבטלה, והלא כתיב לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ (מ"א ח' נ"ו), והנה כתיב וגונב איש ומכרו וגו׳, בני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב״ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר' ישמעאל ואמר, ולא מצא הקב״ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? א״ל מטטרון, אי ישמעאל! חייך לא מצא הקב״ה עשרה ששקולים כבני יעקב כ"א אתם. אמר לו, ומה זה לפניך? אמר לו, מזבח. א״ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה? א״ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ״א ח׳ י״ג). אמר לו, ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א״ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים, אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב״ה. כיון ששמע ר' ישמעאל כך, אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חביריו בתענית ובתפלה.אמרו לו, מה בידך? אמר להם, לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם, שגזרה זו מלפני הקב״ה. א״ר ישמעאל, כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבוד (שהם שקולים כבני יעקב), שמחו כל חבירי וישבו לפני ר׳ נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר׳ ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין - מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב״ה שהם שקולין כבני יעקב. ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה בשמחת כנור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח: כותח הבבלי - זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.